ראיתי אותו בפעם הראשונה בבריכת השחיה של הטכניון בחיפה.
היינו בני 16.
והוא היה יפה. כל כך יפה שאף פעם לא ראיתי מישהו יפה כמוהו.
לא חשבתי שגבר יכול להיות כל כך יפה.
חשבתי לעצמי שהוא בחיים לא ישים על אחת כמוני.
אבל הוא שם. לפחות לרגע. והיינו איזה חודש ביחד, שאחריו כתבתי ביומני היקר
"יופי זה לא הכל בחיים".
ובגיל 18 נפגשנו שוב. והוא עדיין היה יפה (וגם קצת בוגר יותר).
וסוכני דוגמנים היו מנסים לשדל אותו לבוא להצטלם, בעודי עומדת בפינה-רואה ואינה נראית.
אבל הוא מצידו נתן לי להרגיש כמו מלכת העולם-הכי יפה, הכי מוכשרת, הכי חכמה.
והוא בעצמו היה מעורר השראה, חד אבחנה ואינטליגנציה נדירה.
ואני יודעת שאף אחד לא יגרום לי להרגיש כמו שהרגשתי כשהייתי איתו.
אף אחד לא יאמין בזה כמו שהוא באמת האמין.
7 שנים היינו ביחד.
ומאז עברו כבר 7 נוספות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה