פעם הייתי צעיר. ורשמו אותי לאוניברסיטה. לימודי קולנוע. הלוואי והייתי יכול לקחת את הקרדיט על ההחלטה אבל היא התקבלה בשבילי ולא היה לי שום רצון לערער עליה.
את דובר פגשתי רק בשנה השניה. מבחינתי התופעה הזו היתה הדבר הכי קרוב שאני מכיר לאמת. לרוב בני האדם שאני מכיר יש מנגנוני הגנה. דובר, בשונה מהם הוא הראשון מלבדי שלא זיהיתי בו את הצורך הזה. מהפעם הראשונה שראיתי אותו בשיעור ועד עכשיו האיש לא ניסה להרשים אותי פעם אחת.
ההורים שלו גם קיבלו בשבילו החלטה. קראו לו דובר והיה גם מי שנתן לו במה.
עכשיו אני כבר איש גדול, ואני מכיר את הדרך שבה הדברים עובדים ובגלל זה אני יודע שזה נס קטן.
מי שחי בלי מחסומים יודע שמדי פעם יקראו לו אכזר, לפעמים יצחקו, אבל מי שיאהב אותו יאהב ללא תנאי.
אני יודע שזו עובדה ואני מקווה שגם הוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה