מה זה בכלל רושם ראשוני ולמי אכפת מה עבר בראשי בפעם הראשונה שראיתי אותך ? את לא יותר מזכרון חולף, מתפוגג והולך, ספק היית וספק היית חלום.
מחשבות על הפעם הראשונה שבה ראיתי אותך הם מחשבות כושלות, מתעתעות, ומוליכות שולל.זהו זיכרון בדיעבד, זיכרון משוכתב, זיכרון שאני בונה על סמך זכרונות מאוחרים יותר. כי בפעם הראשונה שראיתי אותך לא ידעתי כמה תהיי משמעותית בחיי. לא ידעתי איזה מסע מופלא, מטורף, הזוי ומלא בירידות ועליות, בשנים של צער וכאב מהולים בצחוק משחרר שכזה, בשיחות של סוף הלילה, באלפי רגעים קטנים ומופלאים. באי נחת. ברגעים מטרידים. באלפי שתיקות ורווחים בין משפט למשפט וכמעט בלי מבוכה בכלל.
ושוב אני משקר לעצמי. מצייר את הפעם הראשונה, לילה ירושלמי קריר, סמטאות צרות של זמן עומד מלכת, רומנטיקה אפופה בין כל חריץ באבן היקרה שעוטפת את העיר הזאת. שוכח איך נתקעתי בפקקים, שוכח את המשאית הזאת שחסמה את רחוב המעלות ועיקבה אותי, שוכח שהפאב ההוא היה ונשאר מקום שתיעבתי למדי, שסימל בעיני בורגנות זולה ומכוערת. ושחברי הטוב שחיכה לי שם היה בסערת רגשות של ממש ואני נאלצתי לשמש לו שוב כאוזן קשבת-מתוסכלת שלעולם לא זוכה לאוזן משלה.
ושראיתי אותך מעט. כל כך מעט. רק נכנסתי והלכת. והחיוך העקום שלך, הצחוק הזה. וההתרגשות על פניך לא הסגירו שום דבר על מה שיתרחש בהמשך. ולא הרגשתי כלום. כלום חוץ ממבוכה קלה
אז איך זה שדווקא את שלא זכית להיות ולו פסיק בפרק של אותו הלילה, שבזכרוני לטווח ארוך לא תפסת גם את אחרון התאים האפורים בראשי, הפכת למשמעותית כל כך? ואיך זה שאותו הרגע נחרט כל כך עמוק?
ואולי אנו מתאמצים לזכור, ואולי מתאמצים לא לשכוח את אותם רגעים שמגדירים אותנו, נקודות ציון בזכרון, כמו סימונים של החברה להגנת הטבע על סלעים לא משמעותים בחיינו בעוד שנופי זיכרונינו הגדולים, החזקים, המשמעותים הולכים לאיבוד בג'ונגל של מראות קסומים.
שמה ותמונתה של הנזכרת למעלה שמורים עמי. במקום זאת שמתי צילום של הצלם המופלא מייקל אקרמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה