נובמבר 2003, היום הראשון של שארית חיי.
אלפי פנים חדשות וחמש שעות המתנה לשיעור הראשון במחלקה לתקשורת חזותית.
ארבעים סטודנטים בכיתה קרה בקומה העשירית, שתי מרצות משונות.
אני מביטה מסביב, מנסה לנחש מי מהכיתה שלי ומי מהכיתה המקבילה.
מולי, על ארונית מתכת אפורה, בסוודר חום עם דוגמת איילים יושב בחור.
הלוואי והוא יהיה חבר שלי.
ינואר 2005, הלילה הראשון של שארית חיי (ככה חשבתי אז) במיטה, ארבע לפנות בוקר,
חזה ובטן צמודים לגב, נשימות אחידות, מביטה ממרחק אפס בעורף של סוודר האיילים החום.
הוא חבר שלי.
הראשון שהתכוונתי כשאמרתי "אוהבת".
מרץ 2010, מחכה לראות לראשונה ממרחק אפס את העורף הנכון לשארית חיי.
הממ.. מזדהה עם זה סיפור..
השבמחק