לא זוכר אם זה היה בדירה בפתח תקוה או באריאל. לא זוכר אם כבר היה לו את השם שנשמע מוזר בהתחלה או לא.
הגעתי לבקר עם ההורים שלי, התבוננתי בו בחושך לדקה או שתיים ואז הלכנו לסלון.
הרבה לא ראיתי במבט ההוא הראשון.
אחרי כמה דקות שישבתי בסלון אמרתי שאני רוצה לראות אותו שוב ושבכל זאת זה אחיין ראשון ודבר כזה לא קורה כל יום.
אחותי אמרה שאני צודק והלכתי להסתכל עליו שוב.
הפעם הסתכלתי יותר טוב וגם הבחנתי במדויק בפנים שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה