מלאכת התפירה היתה התחביב ולא המקצוע שלה, אולם הבגדים שהיא תפרה היו היפים ביותר בירושלים.
היא נהגה להכין כרוב בפפריקה חריפה אשר הריח שלו מילא את הרחובות הקטנים היוצאים מרחוב עזה.
היא היתה חמה וחכמה.
שני ילדיה ובעלה היו כל עולמה.
במחצית השנייה של חייה הקצרים מדי היא היתה חולה מדי.
הפנים הרכות שלה, המביטות בביתה הקטנה, הן הזכרון הראשון והזכרון האחרון. פנים ושברי סיפורים. פנים וזכרונות מדומיינים.
----
היא עזבה את העולם בתחילת שנות השישים. היא השאירה לי את אמא והורישה לי, דרכה, נקודת חן בלחי שמאל. היא לימדה אותי, מהיום בו פגשתי בפנים הזרות-מוכרות שבתמונה, כיצד ניתן לאבד את מה שמעולם לא היה שלך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה