כל כמה חודשים בשעות הבוקר או הצהריים המוקדמות של יום שישי, כאילו זה טקס, פרצוף מגולח למשעי ותספורת קצרה מחליפים זקן עבות ורעמת תלתלים; אני מסתכל בבבואה המשתקפת מהמראה הגדולה במספרה כשהעורף והצוואר עדיין קצת אדמדמים ממגע התער של סכין הגילוח החד פעמית, וזה מרגיש לי פתאום כמו לחזור הביתה ממקום רחוק אחרי תקופה ארוכה של היעדרות, או לפגוש חבר ותיק אחרי זמן רב בו לא התראינו.
"מה שלומך?" אני שואל את עצמי בדמיון, "לאן נעלמת לי? הכול בסדר?".
אני לא מחכה לתשובה. לא צריך. אני כבר יודע. עכשיו כן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה