ראיתי את הפנים האלה מביטים בי, העומד מאחור, בבית חולים ממשלתי קטן בפוקלפה, פרו. הצטרפתי אז לפלסטיקאי אייל וינקלר ולחברו יגאל שוחט, אקס טייס, שנסעו בהתנדבות אל עיירת האמזונס הזאת, כדי לנתח ילדים עם שפת ארנבת. שפה שסועה שבמקום ההוא נחשבת למזל רע ולאות קין. כשבעים ילדים עברו בחדר הניתוח הקטן ורבים מהם ראיתי וצלמתי. אבל את הילדה הזאת ליויתי לפני ואחרי הניתוח. אולי כי היה משהו במבט שלה שביקש תמיכה וחום כאילו רצתה לדעת, טרם תורדם, שהיא בידיים טובות. צלמתי אחרי שוינקלר כבר שרטט בעט הכחול שלו על "המקום שבו נגע המלאך," אותו שטח פנים שבין האף לפה, את קוי החיתוך שיעשה בסכינו. כמין מפת נחלים מוזרה.
המבט הזה גורם לי לרצות לשוב אל פוקלפה המתוקה, החמה והעצובה כאחת מערי סיפוריו של גרסיה מארכס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה