רצף של דיוקנות עצמיים.
שמים לב לפנים רק כשמשתמשים בהם, במקרה שלי, כרפרנס לפיסול. או כשמשהו חריג קורה בהם - כמו בצילום פה, שצילמתי לפני כמה שעות, אחרי יום בים, כשמשקפי השמש משאירים לי חצי פרצוף לבן וחצי שני אדום. או כשמסיכה של חומר לבן מכשסה אותם, כמו בדיוקן עצמי – moister, שמראה איך הפנים נראים מאחורי הרבה קרם לחות לבן.
מצבים קיצוניים, חריגים, גורמים לנו לראות את הפנים שלנו בצורה קצת ראשונית, מסוקרנת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה